במשך שנים ארוכות נהגה פרקטיקה שלפיה המשטרה ערכה חיפושים בחומרי מחשב ובטלפונים סלולריים של נחקרים על בסיס הסכמה מדעת של הנחקר, גם מבלי שניתן צו שיפוטי לחדירה לחומר מחשב. פרקטיקה זו אף עוגנה בנהלים משטרתיים ובהנחיות פרקליטות המדינה (להלן: "הנוהל").
במשך שנים ארוכות נהגה פרקטיקה שלפיה המשטרה ערכה חיפושים בחומרי מחשב ובטלפונים סלולריים של נחקרים על בסיס הסכמה מדעת של הנחקר, גם מבלי שניתן צו שיפוטי לחדירה לחומר מחשב. פרקטיקה זו אף עוגנה בנהלים משטרתיים ובהנחיות פרקליטות המדינה (להלן: "הנוהל").
לאחרונה קבע בג״ץ בפסיקה תקדימית כי למשטרה אין סמכות לערוך חיפוש בחומר מחשב או בטלפון סלולרי של נחקר על בסיס הסכמתו בלבד, וכי חיפוש כאמור מחייב צו שיפוטי – היינו צו של בית משפט. כפועל יוצא, נקבע כי חיפוש במכשירים דיגיטליים של נחקר ייעשה אך ורק בכפוף לצו, בהתאם ללשון החוק.
בהתאם לכך הורה בג״ץ על ביטול הסעיפים בנוהל שהתירו חיפוש בחומר מחשב על יסוד הסכמה ללא צו, בקבעו כי הם עומדים בסתירה להוראות החוק המחייבות קבלת צו שיפוטי.
עם זאת, ולשם מתן אפשרות לרשויות האכיפה להסדיר את הסוגייה בחקיקה מתאימה, נקבע כי ביטול הסעיפים ייכנס לתוקף בתום תקופת מעבר של 18 חודשים ממועד מתן פסק הדין.
בג״ץ 8298/22 הסניגוריה הציבורית נ׳ היועצת המשפטית לממשלה ואח׳ (31.8.2025)