בין היתר, תוקן החוק הנ"ל כך שהעונש לצד עבירת רצח בנסיבות מחמירות יהיה מאסר עולם חובה, ואילו בעבירת רצח בסיסית העונש יהיה מאסר עולם כעונש מירבי, שאינו חובה.

אחת מהנסיבות המחמירות שהופכות רצח בסיסי לרצח בנסיבות מחמירות, עם ענישה של מאסר עולם חובה, היא "אכזריות מיוחדת" (או תוך התעללות גופנית או נפשית בקורבן).

ההבחנה בין רצח בסיסי לרצח שבוצע באכזריות מיוחדת אינה ברורה דייה. הרי רצח הוא רצח וכל מעשה רצח מבוצע באכזריות.

כיצד, אם כן, נדע להבחין בין רצח "בסיסי", שאינו מחייב עונש של מאסר עולם חובה לבין רצח בנסיבות מחמירות של אכזריות מיוחדת, שכן מחייב גזירת עונש של מאסר עולם חובה ?

בתי המשפט התמודדו עם הסוגייה הנ"ל מאז יצאה הרפורמה לדרך, מתוך מטרה לשרטט קו גבול ברור בין השתיים ולמנוע מצב של בלבול ו"טשטוש לחומרה" ביניהן.

בשורה של פסקי דין קבע בית המשפט העליון קווים מנחים להבחנה בין השתיים. כך לדוגמא, נקבע שלא די בריבוי דקירות כדי להיכנס לגדר הנסיבה המחמירה הנ"ל.

עוד נקבע, כי במסגרת השיקולים להבחנה בין השתיים, ייבחנו הימשכות המעשה, גיוון הפעולות שבוצעו להמתה, סדרת המעשים, שימוש בכלים שונים, פערי הכוחות בין הנאשם למנוח ועוד.

האם במסגרת ההבחנה בין העבירות הנ"ל נלקח בחשבון נפגע העבירה והחוויה שחווה בעת ביצוע העבירה ?

כבוד הש' בדימ', יוסף אלרון, אשר בפסיקותיו החלוציות, ובהמשך גם בספרו, תרם תרומה מכרעת לגיבוש המדיניות בעבירות ההמתה, מנה שלוש קטגוריות מרכזיות להבחנה בין רצח בסיסי לרצח בנסיבות מחמירות באכזריות מיוחדת, אשר מביאות לידי ביטוי את החוויה שחווה נפגע העבירה בעת ביצועה: הקטגוריה הראשונה, שילוב של עבירות נוספות המוסיפות לסבלו של הקורבן; הקטגוריה השנייה, הימשכות מעשה הרצח ושימוש באמצעים המעצימים את הסבל; הקטגוריה השלישית, ביצוע הרצח לנגד עיניהם של ילדי הקורבן, מה שהגביר את סבלו.

פסיקה חשובה זו,  מלמדת כי מנקודת המבט של האינטרס הציבורי, בעת סיווג העבירה וקביעת הנסיבות המחמירות יש מקום ואף חשיבות לחוויה שחווה נפגע העבירה במעשה הרצח.