מהי עבירת שוחד מסוג "שוחד הנעה"

מקורה בסעיף 295 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 אשר קובע כי מי שמקבל כסף, שווה כסף, שירות או טובת הנאה אחרת על מנת שיניע, בעצמו או על ידי אחר, עובד הציבור למשוא פנים או להפליה דינו כאילו היה לוקח שוחד.

מהו תיווך לגיטימי ומהו תיווך פסול לעבירת שוחד ? האם פעילותם של מתווכים –  מאכערים היא חוקית ? היכן נחצה הגבול בין פעולות חוקיות של מאכערים, כגון ניצול קשרים לצורך פתיחת דלתות והתמצאות בהליכי הבירוקרטיה, לבין ביצוע עבירה פלילית של תיווך לשוחד ? 

בתי המשפט התמודדו עם השאלות הללו, שעוררו חילוקי דעות, בניסיון ליצור בהירות.

בפרשת "הולילנד", התייחס בית המשפט העליון למקרים בהם מאכער נשכר להשגת אישור ממשרד ממשלתי. אותו מאכער יוכל לאתר את החסמים הבירוקרטיים, למלא כהלכה את כל הטפסים הדרושים, לדבר מדי יום עם הפקיד שעוסק בנושא, לוודא שהטיפול מתקדם וכד'. המאכער גם עשוי להכיר את הלך המחשבה של פקיד הציבור ולדעת להציג בפניו טיעונים שייפלו על אוזניים קשובות, ואין הכוונה למאכער שמשדל את פקיד הציבור לחרוג מן הדין או מן הנוהל. יתרונו של מאכער מסוג זה טמון בכך שהוא מתמצא, מכיר את הדרך ונוסע בה לעתים תכופות. אין הכרח שפעילותו כרוכה בביצוע עבירות.

על מנת להבהיר את גדרי העבירה הנ"ל,  נקבעו כללי אצבע לצורך הבחנה בין פעילות תקינה של מתווך מאכער לבין ביצוע עבירה פלילית. אחד מהם טמון בשאלה מרכזית שיש לשאול: מדוע נשכרו שירותיו של אותו מתווך ולא של מתווך אחר ? לשם המחשה, כשנבחר מתווך שאין לו כישורים והוא לא איש מקצוע בתחום הרלבנטי, אך יש לו  קשרים לעובד הציבור, או שמדובר בקרוב משפחתו, מתעורר החשד בדבר חוקיות ההתקשרות עמו.